חלומות מתלכלכים ביום יום

Everything Takes Longer

כשהבאנו את הדרגון דרימינג לישראל, זה הפתק שיצא לי. עד היום הוא טחוב באיזה כיס של מעיל. מידי פעם בחורף הוא קופץ לי ליד להזכיר לי, שהכל לוקח יותר זמן ממה שחשבתי, ממה שתכננתי.

גם לטריבונה, במופע המלא שלה, שחלמתי; ארגון מבוסס אמון, שיש לו מבנה ותהליכי עבודה ופרקטיקות שלמות, שהוא מופת לארגונים בעולם החדש – גם לה לוקח יותר זמן.

אחרי שנתיים, הטריבונה, מתלכלכת ביום יום. היא נחבטת אל חופי המציאות הישראלית הקשוחה, זאתי שמעריצה כוח וריכוזיות, שמחפשת תשובות ברורות. מציאות של מיסים גבוהים לעסקים קטנים, של עלויות מחיה גבוהות. מציאות של שמרנות וצורך עז בשליטה, אל מול אי הוודאות הקיצונית שאנחנו חיים בה ולא רק בקורונה. אך לצד כל אלו, גם בסופו של דבר, מציאות של שפע יחסי. שפע יצירתיות, אפשרויות לעשות שינוי ולהשפיע.

הטריבונה גם פוגשת אותנו, כל אחד מהחברים בה. היא פוגשת את עומק הדפוסים האישיים, על שלל ההרגלים המורכבים שלנו. הרצון לשלוט ולהשפיע, העצלנות, הנוחות שמישהו יעשה, שמישהו יזום. הפחדים, החרדות. רצונות סותרים, הגיונות שונים, חוסר ביטחון, יהירות.

אבל הטריבונה היא חלום טוב.
היא הביאה הרבה אור לחיים שלי. אני אדם אחר אחרי שנתיים בתוכה.

כשיצאנו לדרך, הגדרנו טלי רז, בן ונגר ואנוכי שלושה עקרונות שינחו אותנו בדרך. נדיבות, אומץ ונוכחות. ההתוויות הללו מלוות אותי יום יום. מנסה להיות בנוכחות מלאה בחיים שלי, האישיים והמקצועיים, לקחת בחירות מתוך אומץ ולהיות נדיבה כלפי עצמי, כלפי הסובבים לי וכלפי העולם. אם הייתי צריכה להוסיף משהו, הייתי מוסיפה חמלה. בארגון מבוסס אמון, המתייחס לאמון כהנחת יסוד, אי אפשר לפעול בלי חמלה.

שאלנו את עצמנו, “כיצד נקים ארגון לקידום מנהיגות השתתפותית בישראל שיבטא במבנה שלו את הנחות היסוד והערכים ויהיה כיף?”

נראה לי שבאמת שמנו את המנהיגות ההשתתפותית על המפה בישראל. צחקנו הרבה, התנסנו כל הזמן בדברים חדשים שעוד לא עשינו קודם. התבחבשנו, רבנו, טעינו, נכשלנו כישלונות בריאים וטובים. לקחנו סיכונים קטנים ומחושבים והפסדנו בחלקם. ליווינו אחד את השניה במסעות של Un Learning תוך שאנחנו מקלפים קליפות של קיבעונות מחשבתיים, בעדינות ובאהבה. 

חיה את החלום

אז מה למדתי אחרי שנתיים? למדתי המון. 

למדתי שלאנשים שונים יש קצב שונה, שאין קצב נכון, יש פשוט קצב וצריך להקשיב לו כדי לא להפסיד איכויות עדינות. 

למדתי שאי אפשר לעשות ארגן Teal בלי בסיסים של קיימות, סדר וארגון, תוצאתיות, יחסים וערכים. הם יסודות התפתחותיים שאי אפשר לדלג עליהם.

למדתי שגמישות ומבניות הם ניגודים משלימים שמינונים משתנים שלהם יוצרים סוגים שונים של תנועה. שלפעמים צריך יותר מבניות ולפעמים יותר גמישות.

למדתי להקשיב לחושים השונים, לא רק לשכל. לשמוע את פעימות הלב, לנסות להבין את האיתותים שלו. לפעמים לקחת את עצתו ולפעמים להבין שהוא חרד מדברים שכבר לא קיימים. 

למדתי על עצמי, שנולדתי עצמאית, שזה המצב הכי טוב בשבילי. 

למדתי שמדיטציה היא אחד הכלים החשובים לניהול אורח חיים בריא – פנימית וחיצונית. 

שעושר חברתי ורוחני ממלא אותי יותר מהחומרי.

למדתי להקשיב למתחים שאני מרגישה ולהשתמש בהם כדי לשפר את החיים שלי. 

למדתי שאפשר לברוא מציאות.

אבל בעיקר למדתי לסמוך על עצמי, על השותפים המדהימים שלי ועל הקבוצה החכמה שאנחנו יחד ועל התהליך.

תהליך היצירה של מוסד בעולם, של מערכת חיה שהיא הרבה יותר מכל אחד מאיתנו לבד. 

בעיקר למדתי לקבל לעומק את זה שכמו שטל בדראק אומר לי, שאני חיה את החלום. זה לא תמיד מושלם, אבל זה החלום שלי.